<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שלח</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ארץ אוכלת יושביה הוא [במדבר י"ג]. משדיברו אמר הקדוש אני חשבתיה לטובה ומן הטובה שעשיתי חשבו לרעה, שהיו מתין גדולי העיר כדי שלא ירגישו בהם, שהרי בכל מקום שישראל הולך ניכר הוא שנ' (ישעיה ס"א ט') כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ד', אמר הקב"ה אם האמוריים יכירו בהם יהרגום, לכך כל היכא דמטו תמן מתו כל חשובי דמתא כי היכי דנטרדו בני מתא ולא נשיילו בתרייהו והם אמרו ארץ אוכלת יושביה. וי"מ איוב נח נפשיה בהאי יומא דמטו לחברון וטרח כו"ע בהספדו. וכן בגמ' [ב"ב ט"ו ע"א] איוב בימי המרגלים היה שנ' היש בה עץ זה איוב שבא מעוץ. [ד"א] שמגין על דורו כעץ.
<h2>דף עד.</h2>
ד"א למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש ללמד על המת שחייב בציצית. וק"ק והכתיב (תהלים פ"ח) במתים חפשי כיון שמת אדם פטור מן המצות וכן ראיה מכלאים דאמר [נדה ס"א ע"ב] אבל אתה עושה ממנו תכריכין למת. ועוד ראיה מהא דאמרי' [ברכות י"ח ע"א] דר' חייא ור' (אבהו) [יונתן] הוו קאזלי בבית הקברות גרר תכלת של ר' יונתן א"ל ר' חייא יאמרו לך למחר בא אצלינו ועתה אתה מלעיג אותנו. אלמא מכל הנך דלמתים אין להם ציצית בקבורתם. ומכל מקום יש ראיה דלמתים יש להם ציצית, דאמרי' [מנחות מ"א ע"א] בההיא שעתא רמינן עליה משום לועג לרש חרף עשהו. וכן מצינו במתי מדבר שמצאו שני ציציות בטליתות בפרק הספינה [ע"ד ע"א]. לכך פסק שמסירין הציצית מן טלית של מתים וקושרין אותן בתוך כנפיהן. ויש שמשימין אותן למתים כנגד ליבם, דאם היו מסירין אותן מכל וכל אז הוי לועג לרש [לאותן] שקיימו אותן בחייהן. ועוד דאמרינן [כתובות קי"א ע"ב] צדיקים עומדים בלבושיהן ק"ו מחטה, אם היו להן ציצית בחייהן יהיו כן ציצית בבגדיהן [כשהן עומדין], אך אין נראה מנהג האשכנזים שאין מסירין אותן אך מניחין אותם והכנפות חוץ לארון, ול"נ דא"כ הם מלעיגין על אותן הקבורים שם (שלא היו להם ציצית) [שאין להם ציציות]. לכן נראה כדפי' להסירן מן הכנפות ולקשור אותן בתוכו. וכן משמע במס' שמחות [פי"ב] דאמר אבא שאול קברוהו (והטילו) [בטלית והתירו] ציציתו מעליו.
<h2>דף פא.</h2>
ועשו להם ציצית [במדבר ט"ו]. וכה"א [דברים כ"ב] גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך. לפום ריהטא משמע דלא נצטוו לעשות ציצית אלא מי שיש לו ד' כנפות, אך לא נצטוו לחזר אחר ד' כנפות להיות לו מצות ציצית. אך כן נראה פסק דנצטוו אף לחזר אחר ד' כנפות ולעשות בהם ציצית. וראיה דאם לא כן היאך ציצית דוחה כלאים והא אי בעי לא עביד ד' כנפות ואמרינן [מנחות מ' ע"א] כי אמרי' עשה דוחה ל"ת היכא דלא אפשר דלא מצי למיעבד כגון כלאים בציצית והא מצי למיעבד נמי בהו [במינו] אי בעי. ועוד ראיה כיון דאסיקנא [שם מ"א ע"א] דציצית חובת גברא היא, א"כ חובה מוטלת על האדם לחזר אחר בגד הראוי לציצית. ועוד ראיה דאמרי' פרק התכלת [שם] טצדקי למיפטר אתכלת פי' טצדקי מבקשי עלילות. ועוד דאמרי' [עי' ברכות י"ד ע"ב] הקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר באדון. ועוד ראיה כן נראה דהא כתיב ועשו להם ציצית. לכן נראה לחזר אחר בגד הראוי לציצית ולעשות ציצית. וכן נראה מהאי קרא דכתיב והיה לכם לציצית, ולא כתיב והיה לבגדיכם לציצית, שמעינן דהלכה דציצית חובת גברא הוא.
<h2>דף קיט.</h2>
פירוש מקושש. וימצאו איש מקושש עצים [במדבר ט"ו]. בגמ' [שבת צ"ו ע"ב] מקושש זה צלפחד שנ' (במדבר כ"ז ג') אבינו מת במדבר וגו' כי בחטאו מת והוא לא היה בתוך העדה, בתוך עדת מרגלים ובתוך עדת מתלוננים שאין להם חלק בארץ. וק"ק מנליה דהאי דכתיב בחטאו מת שהיה מקושש. וי"מ כי צלפחד בגימ' בעצים. וימצאו. מלמד שמינה משה שומרין ומצאו אותו. ומה ראה צלפחד לעשות כן, אלא כדי לקדש שם שמים [עשה כן]. מקושש. תלושין היו ולא מן המחובר אלא חייב משום מעמר. ומנא לן דתלושין היו, אלא יליף לה בגז"ש נאמר כאן מקושש ונאמר להלן (שמות ה') לקושש קש לתבן, ומן המחובר אין תולשין לעשות תבן.
